מה הגבול בין נתינה לריצוי?

יש רגעים שבהם אני נותנת מעצמי – מעודדת, מקשיבה, מבשלת, מלמדת, מלווה. זה מרגיש טבעי, אפילו נכון. כאילו הלב נפתח בלי סיבה מיוחדת, פשוט כי מישהו צריך.

אבל יש גם רגעים אחרים.

רגעים שבהם אני נותנת כדי לרַצות. כדי להרגיש שייכת. כדי לא לאכזב. אלו רגעים שבהם אני נותנת מעצמי, על חשבון עצמי.

בין שתי הצורות האלה של נתינה – מפריד גבול דק מאוד.

בשנים האחרונות, יחד עם ההיכרות של שיטת סאטיה, למדתי להתבונן על עצמי כשאני נותנת. אני שואלת את עצמי מספר שאלות:

מה נכון לי כרגע?

האם אני בנתינה שהיא חלק מהלב שלי, או בוויתור עליי?

מאיזה מקום את נותנת ומעניקה כרגע?

האם יש לי יכולת וכוחות לתת כרגע?

האם אני רוצה לתת בשביל לקבל משהו בתמורה?

מה אני באמת רוצה?

השאלות האלו עוזרות לי לדייק את עצמי ולבחון מה מקור הנתינה שלי כרגע. נתינה אמורה למלא אותנו ולא לרוקן ולשאוב מאתנו כוחות.

בפעם הבאה שאתם רוצים לתת ולהעניק עצרו רגע.

בדקו אם עצמכם מה מקור הרצון לתת. האם הנתינה מזינה גם אותך? אולי הגיע הזמן לתת גם לעצמך?

אני ממש רוצה לתת את ההקשבה שלי, את המרחב האוהב, החומל והקשוב בקליניקה שלי.

מאמנת כרגע בשלב הסטאז' בשיטת סאטיה ברמת אביב תל אביב או בזום. 120 ש"ח למפגש ל-14 מפגשים ראשונים. מוזמנים/ות לפנות ולהפנות אלי.

0508665578